פסק-דין בתיק ת"א 1893-07

א.        פתח דבר

1.         התובעת [להלן: "הקבלן"] בנתה בנין מגורים ברח' הראשונים בכפר סבא, ומכרה דירה  בבניין למר אטיאס יחיאל ולמר כהן מקסים [להלן: "הקונים"] - ראו הסכם מ- 1.6.00.

            הקונים מימנו את רכישת הדירה באמצעות הלוואה בסך 651,000 ש"ח שנטלו מהנתבע [להלן: "הבנק"]. עפ"י הסכם ההלוואה משכנו הקונים את הזכויות החוזיות לטובת הבנק. ב- 7.8.00 נחתם הסכם ההלוואה, וב- 20.8.00 נרשם משכון לטובת הבנק על זכויות הקונים בדירה.

            הבנק דרש, כתנאי למתן ההלוואה לקונים, שהקבלן יחתום על כתב התחייבות כלפי הבנק. לאחר חתימת כתב ההתחייבות כספי ההלוואה הועברו ע"י הבנק ישירות לקבלן.

            הקונים לא עמדו בהחזרי ההלוואה לבנק, וגם הפרו את הסכם המכר מול הקבלן.

2.         ב- 16.7.02 הגיש הקבלן תביעה לבית המשפט המחוזי [ה.פ. 895/02] ובה עתר להצהיר שהסכם המכר בטל [ ראו עדות יורם אשר עמ' 65 שורות 11-12]. 

ב- 20.4.04 ניתן בבית המשפט המחוזי [כב' השופטת הילה גרסטל] פסק דין בהסכמה המצהיר שהסכם המכר בטל.

3.         בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי [ה.פ. 354/04] עתר הבנק להורות לרשם המשכונות לרשום משכון בסך 651,000 ש"ח על זכויות הקבלן בדירה, בהתאם לכתב ההתחייבות שחתם הקבלן.

            בסעיף 6 לכתב ההתחייבות התחייב הקבלן כלפי הבנק:

"אנו נרשום לטובתכם משכנתא או משכון... על זכויותינו החוזיות... אם לא תועבר הבעלות... ע"ש הלווים [הקונים - י.ג.] בהתאם לאמור בכתב התחייבות זה, וכן בקרות אחד המקרים הבאים... יבוטל חוזה הרכישה בינינו לבין הלווים [הקונים - י.ג.] מכל סיבה שהיא, ואנו נפר התחייבויותינו להשבת סכום ההלוואה כאמור בסעיף 10א' להלן...".

4.         בית המשפט המחוזי [כב' השופטת רות רונן] בפסק הדין שניתן ב-15.11.05, בתביעה שהגיש הבנק [ה.פ. 354/04] , קבע:

א.        "אין חולק כי הסכם הרכישה בין המוכרת [הקבלן - י.ג.] לבין הקונים בוטל... אין גם מחלוקת כי המוכרת [הקבלן - י.ג.] טרם השיבה לבנק את סכום ההלוואה [בגלל חילוקי דעות בינה לבין הבנק ביחס לגובה סכום ההשבה]...".

ב.         "מכוח פסק הדין שטיינמץ [רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק משכן פ"ד נ"ו(3)593 - י.ג.]... יש לאכוף על המוכרת [הקבלן - י.ג.] את התחייבותה בכתב ההתחייבות ולהורות על רישום משכון... כך תובטח זכותו של הבנק להיפרע את סכומי ההשבה שהוא זכאי להם מהמוכרת [מהקבלן - י.ג.] בהתאם למוסכם בין הצדדים בכתב ההתחייבות".

ג.         "הבנק עומד "בנעליו שלו" מכוח כתב ההתחייבות, היוצר יריבות ישירה בינו לבין המוכרת [הקבלן- י.ג.]... אינני סבורה כי הוכח שהבנק נהג בחוסר תום לב באופן השולל ממנו את זכותו בהתאם לכתב ההתחייבות".

ד.         "השאלה היחידה שנותרה לכאורה פתוחה היא שאלת סכום החוב של המוכרת [של הקבלן - י.ג.] כלפי הבנק. הבנק עתר כי בית המשפט יורה על רישום משכון בסכום של 651,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ... ב"כ המוכרת [הקבלן - י.ג.] אינו חולק על כך כי מרשתו חייבת להשיב לבנק את סכום ההלוואה אלא שלגישתו ההשבה צריכה להיות רק בסכום קרן ההלוואה שהועבר למוכרת [לקבלן - י.ג.] בצירוף הפרשי הצמדה ובניכוי תשלומי ההלוואה אשר שולמו לבנק ע"י הקונים עד שאלו הפרו את הסכם ההלוואה וחדלו לשלם".

ה.        "אני סבורה כי יש להיעתר לתביעת הבנק ולרשום את המשכון  כמבוקש על סכום החוב המקורי שהועבר לידי המוכרת מכוח הסכם ההלוואה שבין הבנק לבין הקונים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית... מבלי לקבוע מה גובה החוב של המוכרת [הקבלן כלפי הבנק]. סכום החוב יתברר... אם הבנק יגיש תביעה  נגד המוכרת" [הקבלן - י.ג.].

ו.          "אין מחלוקת כי הקונים שילמו סך של כ- 85,000 ש"ח לבנק ע"ח ההלוואה בטרם הפרת הסכם ההלוואה על-ידיהם [ראו עדות של העד מטעם הבנק עמ' 3 שורות 26-27]... הבנק אינו זכאי לקבל סכומי כסף העולים על הסכום שהוא הלווה לקונים... אם שולם חלק מההלוואה ע"י הקונים, הבנק זכאי לדרוש מהמוכרת [מהקבלן - י.ג.] רק את היתרה שטרם שולמה".

ז.         "הבנק טוען כי... יש לחייב את המוכרת [הקבלן - י.ג.] לשלם הפרשי הצמדה וריבית על ההלוואה לפחות מן המועד שבו המוכרת יכלה לבטל את הסכם המכר... מקובל עלי כי יש לבחון מה הוא המועד בו יכלה המוכרת לבטל את הסכם המכר ולחייב אותה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ואילך".

5.         ראש ההוצל"פ בהחלטתו מ- 19.4.07 קבעה, במסגרת בקשה שהגיש הקבלן :